חורב נ' מעיינות בע"מ

פסק דין

לטענת התובעת, ביום 16/1/2010 היא רכשה אצל הנתבעת מיני-בר מדגם סמארט (להלן : "המתקן"); הרכישה נעשתה לאחר שהובטח לה כי המתקן מספק מים נקיים וטעימים, ואולם המתקן סיפק מים עם טעם לוואי; בעקבות כך, היא פנתה אל הנתבעת בתלונות כנגד איכות המים שמופקים מהמתקן; ביום 14/3/2010 הגיע לביתה טכנאי מטעם הנתבעת, אשר הסביר לה כי מדובר במתקן מתוצרת סין, בעל מיכל מפלסטיק, ומשום כך יש למים המופקים ממנו טעם לוואי; הוא המליץ בפניה לרכוש מתקן קוריאני שכולל מיכל מנירוסטה תמורת תשלום נוסף של כ- 1,000 ₪; היא סירבה לכך; לבסוף היא הסכימה שיתקין עבורה מתקן קוריאני משומש בתוספת מחיר של 400 ₪; ואולם כשראתה את המתקן המשומש חשכו עיניה; המתקן היה מלוכלך ושורץ ג'וקים, ולכן היא ביקשה מהטכנאי לפנות את המתקן ולהחזיר את המתקן המקורי, אך זה סירב ועזב את המקום; היא הגישה מכתב תלונה לנתבעת ובעקבות כך התקשר אליה נציג מטעם הנתבעת, אשר הציע לה פעם נוספת לרכוש מתקן קוריאני בעלות נוספת של 1,100 ₪ בתוספת דמי התקנה והובלה; גם להצעה זו היא סירבה.

לטענת התובעת, מאז אספקתו המתקן החלופי שוכב במחסן מחכה לפינוי. התובעת מבקשת את ביטול העיסקה והחזרת כספה.

מנגד, טוענת הנתבעת כי התובעת אכן רכשה אצלה מתקן מדגם סמארט; לאחר חודש וחצי של שימוש במתקן היא התלוננה על טעם לוואי במים; בעקבות כך נשלח אליה טכנאי ביום 4/3/2010, אשר ביצע שטיפה למכשיר; באותה הזדמנות ביררה התובעת מול הטכנאי אם יש אפשרות להחליף את המתקן בדגם אחר; הטכנאי הציע לה מכשיר עם מתקן משומש מסוג מגנום שהיה איתו באוטו; היא הסכימה לכך וההחלפה בוצעה לשביעות רצונה; ביום 7/3/2010 התקשרה התובעת אל הנתבעת וביקשה להחזיר את המתקן החלופי ולקבל בחזרה את המתקן המקורי; נמסר לה שהיא יכולה להחזיר את המתקן החלופי ולקבל בחזרה את המתקן המקורי; במידה ותרצה כי טכנאי יבצע את ההובלה וההתקנה, תישא בעלותו בסך 140 ₪ לכל כיוון; התובעת סירבה לכך.

לאחר שנתתי את דעתי למכלול החומר שבתיק ולעדויות מטעם הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

מטעם התובעת העידה התובעת בעצמה. עדותה של התובעת עשתה עלי רושם אמין ומשכנע. מדובר באשה פשוטה אשר פירטה את גרסתה בצורה ישירה ומפורטת.

התובעת אישרה במהלך עדותה כי לאחר התקנת המתקן החלופי, החתים אותה הטכנאי מטעם הנתבעת על טופס; כשנשאלה על ידי נציג הנתבעת מדוע חתמה על מסמך זה היא השיבה: "הוא ממש רב איתי. הוא אמר שיש אלוהים בשמיים הוא ישלם לך אז רציתי להתפטר ממנו. זה שחתמתי לו אומר שאני מרוצה" (עמ' 5 לפר', ש' 1-2)

התובעת עמדה על דבריה שהטכנאי ביקש תוספת תשלום בסך של 400 ₪ עבור המתקן החלופי, אולם לאחר שהמתקן החלופי לא מצא חן בעיניה והיא ביקשה ממנו לקחת אותו ולהחזיר את המתקן המקורי בחזרה הוא החתים אותה על המסמך ומסר לה: "יש אלהים בשמיים".

חיזוק לעדותה של התובע ניתן למצוא במכתב התלונה ששלחה אל הנתבעת ביום 7/3/2010, סמוך לאחר ביקור הטכנאי אצלה, שבו היא חזרה במדויק על גרסתה, לרבות המשפט שנאמר לה על ידי הטכנאי: "יש אלהים בשמיים".

במהלך עדותו, הכחיש הטכנאי, מר אשר בניסטי, מכל וכל, כי הוא ביקש תשלום כלשהו מהתובעת עבור החלפת התקן למתקן הקוריאני; הטכנאי מסר בעדותו : "הבאתי לה שני פרוספקטים שתראה המתקנים שהיא רוצה ואמרתי לה בצורה חד משמעי שכל מתקן שהיא תרצה אני לא מחייב אותה על שום דבר אז אני לא מבין על מה היא מדברת 400 ₪, 1000 ₪. לא דיברתי איתה בכלל על כסף..." (עמ' 5, ש' 26-29).

דברים אלה של הטכנאי מעוררים תמיהה וקשה לקבל אותם, שכן לא נראה סביר שהטכנאי הציע לתובעת כל מתקן שתרצה מהפרוספקט, מבלי שהיא תהיה חייבת לשלם עליו דבר. מדברים אלה של הטכנאי עולה לכאורה כי הוא הציע לה לקבל כל מתקן חדש ללא כל תוספת תשלום.

כאמור, דברים אלה מעוררים תמיהה והם עומדים בסתירה למה שנמסר לתובעת על ידי נציגי החברה, כפי שפורט על ידה, שרכישת מתקן קוריאני כרוכה בתוספת תשלום של 1,100 ₪ בתוספת דמי התקנה והובלה.

בנוסף לכך, אילו היה ממש בדבריו של הטכנאי, הרי שהיה עליו לספק לתובעת מתקן חדש ולא מתקן חלופי כפי שעשה.

בנסיבות אלה, אני אף מקבל את עדותה של התובעת, שלפיה המים שהפיק המתקן המקורי היו עם טעם לוואי; התובעת מסרה כי ניתן לה הסבר בגין כך בשתי הזדמנויות על ידי נציגי הנתבעת; פעם ראשונה על ידי הטכנאי שביקר בביתה, ופעם שניה כאשר היא התקשרה אל הנתבעת, כאמור לעיל, והוצע לה לרכוש מתקן מייצור קוריאני עם מיכל מים העשוי מנירוסטה.

סביר להניח כי התובעת, שניתן היה להתרשם שאינה מתמצאת ברזי טכנולוגיית המיני-בר, לא יכלה לדעת את איזה מיני-בר עם מיכל פלסטיק ואיזה עם מיכל נירוסטה, אלא על פי דברים שנמסרו לה מטעם הנתבעת.

בנסיבות אלה, יוצא, כי התובעת היתה רשאית לבטל את העיסקה לרכישת המיניבר, בין אם מחמת טעות או הטעיה המזכים בביטול חוזה, ובין אם מחמת אי-התאמה, בהתאם להוראת סעיף 11 לחוק המכר, תשכ"ח-1968, שכן היה על הנתבעת להסביר לתובעת כי המיניבר מדגם סמארט מכיל מיכל מים העשוי מפלסטיק שגורם לטעם לוואי במים המופקים ממנו; מדובר בנתון חשוב ומשמעותי עבור צרכן שרוכש מתקן מים, שעושה זאת מתוך מטרה להפיק ולקבל מים נקיים וטעימים יותר.

על פי הפסיקה, הטעיה יכולה להיות במחדל. היינו, אי-גילוי פרטים מקום שיש חובה לגלותם. ראו רע"א 2837/98 שלום ארד נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת, פד"י נד(1) 600, 607.

כאמור, בנסיבות העניין, התובעת הייתה זכאית אף לביטול העסקה בגין אי-התאמה בהתאם לסעיף 11 לחוק המכר; התובעת נתנה לנתבעת הזדמנות לתקן את אי-ההתאמה, אולם הנתבעת לא ניצלה הזדמנות זו כראוי וסיפקה לתובעת מתקן ישן שאינו ראוי לשימוש.

כאמור, התמונה העולה מעדויות התובעת והטכנאי היא, שהטכנאי הציע לתובעת להחליף את המתקן החדש במתקן משומש שכולל מיכל נירוסטה תמורת תוספת תשלום בסך 400 ₪; לאחר שהתובעת ראתה את המתקן החילופי ועמדה על איכותו הירודה היא ביקשה מהטכנאי במקום לבטל את ההחלפה ולהחזיר את המתקן המקורי; בעקבות כך הטכנאי ויתר על תוספת התשלום והחתים את התובעת על מסמך שנרשם בו כי סופק מתקן חלופי לשביעות רצונה של התובעת, תוך שהוא מביע את מורת רוחו באמצעות המילים: "יש אלוהים בשמיים".

בסופו של דבר, התובעת לא עשתה שימוש במתקן החלופי והנתבעת הערימה לפניה קשיים בהחזרת המתקן המקורי.